<h1>ארחות חיים הלכ' נדה סימן ב'</h1>
<h2>דף נז:</h2>
ועוד החמירו חכמים בענין זה שמן התורה אין האשה מתטמאה עד שתרגיש ותראה דם ויצא בבשרה וחכמים החמירו ואמרו שכל הרואה כתם על בשרה או על חלוקה ואפילו לא הרגישה ואפילו בדקה עצמה ולא מצאה דם [הרי זה טמאה וכאלו מצאה דם] לפנים בבשרה (שהרי) [שמא] מן המקור בא כתם זה. ומונה ז' נקיים משעה שמצאה הכתם והבא עליה בזדון מכין אותו מכת מרדות וקלקלה וסתה בכתם זה לפי שלא הרגישה מתי יצא דם.
כתב הרמב"ם ז"ל מה בין כתם הנמצא בבשרה לכתם הנמצא על בגדיה הכתם שנמצא על בשרה אין לו שיעור. ואם נמצא על חלוקה או על בגדיה או על כלים שמקבלין טומאה שישבה עליהן והיה הכתם כגריס הקלקי שהוא מרובע ויש בו כדי ט' עדשים שהן שלש על שלש טמאה פחות מכן טהורה שתולין שהוא דם מאכולת. ובראש פרק ו' ממסכת נגעים ביאר שיעור עדשה וז"ל המשנה גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע ומקום הגריס תשע עדשות מקום עדשה ד' שערות נמצאו ל"ו שערות ע"כ. ופירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות ד' שערות מקום צמיחתן בבשר. ע"כ. והרשב"א ז"ל כתב אחד כתם הנמצא על בשרה ואחד כתם הנמצא על בגדיה אינו מטמא עד שיהא בו כגריס ועוד ע"כ. וכן נמי כתב הר"ש ז"ל וז"ל הא דאמרינן אשה מתטמאה בכל שהוא היינו לענין ראיה אבל לענין כתם הנמצא על בשרה או על בגדיה לא מתטמאה עד כגריס. ועוד שאפילו עד כגריס תולה במאכולת. כדתנן (שם נ"ח ע"ב) הרואה כתם בבשרה הרגה מאכולת הרי זה תולה בה. ועד כמה. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול. אבל כגריס ועוד טמאה. ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל ובמקומות (שראש) [שרחש] הפשפש מצוי שם תולה האשה בכתמיה עד תורמוס (ועוד) ואינה טמאה משום כתם עד שיהא בה כתורמוס (ועוד). ובסוף פ' (רביעי) [תשיעי] ביאר שחזר שיעור [התורמס] כשיעור הגריס לכל הדינין שאמרנו. ע"כ. וכתם זה בין שהוא ארוך או רחב אם יש בה כשיעור זה טמאה ואם לאו טהורה. לא נמצא כל השיעור מצורף במקום אחד אלא נמצאו טפין טפין סמוכין זה לזה אם על בשרה ויש בין כלן כגריס ועוד מחוב"ר במקו"ם אח"ד טמאה. ואם על בגדיה טהורה עד שיהא כגריס ועוד מחובר במקום אחד. ע"כ.
ולא בכל מקום שתמצא הדם עליה יטמא משום כתם אא"כ ימצא מן החגור ולמטה פי' סינר שחוגרות הנשים לצניעות והוא כנגד בית התורפה שלה. נמצא על עקבה טמאה שמא נגע עקבה בבית תורפה (שלא) בעת ישיבתה. וכן נמצא על שוקה ועל פרסותיה מבפנים והן המקומות הנדבקות זו בזו בעת שתעמוד ותדביק רגל ברגל ושוק בשוק הרי זו טמאה. נמצא על ראש גודל שלה טמאה שמא נטף מן המקור על רגליה בעת הליכתה. וכן כל מקום שאיפשר שינתז עליו דם נדתה כשתהלוך שנמצא עליו דם טמאה ואם נמצא על ידיה או אפילו על קשרי אצבעות ידיה טמאה שהידים עסקניות הן. אבל אם נמצא הדם על פרסותיה או על שוקיה מבחוץ או מן הצדדין ואין צריך לומר מן הירכים ולמעלה הרי זו טהורה שאין זה אלא דם הבא ממקום אחר. ואין חוששין שמא נגעה בידה במקום התורפה והביאתו שם. הכתם שנמצא על בשרה שהיה ארוך כרצועה או עגול או טפין טפין או שהיה אורך הכתם על רוחב ירכה או שהיה נראה כאלו הוא מלמטה למעלה. הואיל והוא כנגד בית התורפה טמאה. ואין אומרים אלו נטף מן הגוף לא היה כזה שכל דם הנמצא במקומות אלו מחמירין בו ואע"פ שהוא ספק. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. הכתם שנמצא על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה. לא שנא כנגד בית התורפה ולא שנא כנגד הצדדין לפי שהחלוק עשוי להתהפך. מן החגור ולמעלה טהורה. נמצא על בית יד שלה אם מגיע כנגד בית התורפה טמאה ואם לאו טהורה. היתה פושטתו ומתכסה בה בלילה כל מקום שנמצא בו הדם טמאה וכן בפליון. פי' מעפורת שמכסה בה ראשה בלילה כל מקום שנמצא בו דם טמאה. וכן האזור שלה כל מקום שנמצא בו דם טמאה. וכל כתם שהיא טמאה בגללו אם יש בה דבר לתלותו ולומר שמא כתם זה מדבר פלוני אם נמצא על הבגד הרי זו טהורה. ואם נמצא על בשרה ספקו טמא ואינה תולה בו ואם היה לה לתלות על בשרה יותר מחלוקה אף על בשרה תולה וספקו טהור. כיצד שחטה בהמה חיה ועוף או שנתעסקה בכתמים או ישבה בצד העוסקין בהם או עברה בשוק של טבחים ונמצא דם על חלוקה טהורה שתולה הכתם בדברים אלו. וכ"ת הר"י מקורביל ז"ל עיר שיש בה חזירים אמרינן פ' הרואה דאין חוששין לכתמים ונראה כשעברו אצלה מיירי ע"כ.
כתב הרמב"ם ז"ל נמצא הכתם על בשרה בלבד [אם הכתם מחגור ולמטה טמאה ואם נתהפכה וקפצה] אפי' מחגורתה ולמעלה טמאה שאלו היה דם זה מאחד מאלו היה נמצא [גם] על בגדיה והואיל ונמצא על בשרה ולא בבגדיה טמאה. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל אם ידעה בבירור שנזדקרה ואפילו עברה בשוק של טבחים כיון שהגביה רגליה למעלה וראשה למטה חזר למעלה כלמטה ובין שנמצא על גבה או על כרסה או על חלוקה טמאה.
נמצא (הדם) [הכתם] על בשרה ובגדיה כאחת תולה [בכל] מה שיש לה לתלות. ותולה במאכולת שמא בעת שישבה נהרגה מאכולת תחתיה והיה זה דם מאכולת. ועד כמה עד כגריס כמו שביארנו היתה יתירה מגריס אעפ"י שהמאכולת רצוצה בכתם אינה תולה במאכולת. וכן תולה בבנה או בבעלה אם היו עסוקין בדם או אם היו ידיהם מלוכלכות בו או שהיתה בהן מכה תולה ואומרת שהם נגעו בה והיא לא ידעה ודם זה מחמתן הוא. ואין מחזיקין דם ממקום למקום לתלות בו כיצד אם היתה מכה בכתפה ונמצא כתם על שוקה אין אומרים שמא בידה נגעה במכה ונגעה במקום זה. וכן כל כיוצא בזה אין תולין בין בגופה בין בחלוקה. וכת' הרמנ"ע אשה מוכת שחין דבר פשוט הוא שכתמיה טהורין כיון דשחני וכיבי שבה ודאי מסקי דמא ונצבעין ביה סדיניה וחלוקה ולא מיבעיא שלא בשעת ווסתה [אלא] דאפילו בשעת ווסתה וכל שכן בימי לבונה דתלינן. והגיה עליו הר"ף ז"ל והני מילי לאחר שלשה מלבונה אבל תוך שלשה לא תלינן אלא בטלו הימים שעברו ע"כ.
<h2>דף נח.</h2>
בדקה חלוקה ובדקה עצמה ומצאה טהורה והשאילה החלוק לחברתה ולבשתו ונמצא עליו כתם כשהחזירתו לה השואלת טמאה ואינה תולה בבעלת החלוק שהרי בדקה אותו קודם שהשאילתו לה. ארוכה שלבשה חלוק של קצרה ונמצא בו כתם אם כנגד בית התורפה שלה טמאה ואם לא טהורה. שכתם זה של קצרה הוא.
<h2>דף נח:</h2>
שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא על כל אחת מהן דם כסלע שתיהן טמאות. נתעסקה בדם שאי איפשר שיהיה ממנו כתם אלא כגריס ונמצא עליה כתם כשני גריסין תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס בדם מאכולת. ואם נמצא הדם משני גריסין טמאה. נתעסקה באדום אינה תולה בשחור. נתעסקה בעוף שיש בו מיני דם הרבה. ונמצא עליה מראה אחד מהן תולה בו. היתה לובשת שלש חלוקות אם יכולה לתלות אף בתחתון ואם אינה יכולה לתלות אף בעליון אינה תולה. כיצד עברה בשוק של טבחים אע"פ שנמצא הכתם בתחתון לבדו טהורה. לא עברה בשוק של טבחים אע"פ שנמצא בעליון לבדו טמאה. ספק עברה ספק לא עברה. ספק לא נתעסקה ספק נתעסקה אינה תולה.
היתה בה מכה אע"פ שחיתה אם יכולה להתגלע ולהוציא דם [ונמצא דם] על בשרה תולה במכה וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף נט:</h2>
האשה שהשאילה חלוקה לנדה בין גויה בין ישראלית וחזרה ולבשה אותם קודם בדיקה ונמצא עליו כתם תולה בנדה שלבשה אותה. השאילה אותה לנדה בשבעה ימי נקיים וחזרה ולבשה אותה קודם בדיקה ונמצא עליו כתם שתיהן מקולקלות שמא מזו הוא שמא מזו. השאילה ליושבת על כתם אינה תולה בה שאין תולין כתם בכתם.
שלש נשים שלבשו חלוק אחד זו אחר זו ואחר כך נמצא עליו כתם וכן אם ישנו במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות. ואם בדקה אחת מהן עצמה ומצאה (דם) [טמאה] היא טמאה והשאר טהורות בדקו כולן ומצאו עצמן טהורות תולה מי שאינה ראויה לראות דם במי שראויה ותהיה שאינה ראויה טהורה והראויה טמאה. כיצד היתה האחת זקנה תולה [בשאינה זקינה] והיא טהורה. וכן מניקה או מעוברת תולה [באינה מניקה ואינה מעוברת] והיא טהורה. זקנה שאמרו לאחר שעברו עליה ג' עונות משהזקינה והיא שקורין לה (אמה) [אימא] מפני זקנתה ואינה בושה. (ועוברה] [ומעוברת] משהוכר הולד דהיינו לאחר ג' דלאחר זמן זה ראשה כבד ואיבריה כבדין ודמיה מסתלקין. מניקה כל כ"ד חדש בין מניקתו בין נתנה למניקה או גמלתו או מת. וכשם שתולות באחרות כך תולות בעצמן. כיצד אם לבשה חלוקה בזמן שאינה (עוברה) [מעוברת]. ואחר כך לבשתו כשהיא עוברה ונמצא עליו דם תולה באותן (הדמים) [הימים] שלא היתה (עוברה) [מעוברת] וכן כולן. וכן הבתולה מדמים תולה לשאינה בתולה. היו כולן שאינן ראויות לראות דם כולן טמאות.
נמצא על דבר שאינו מקבל טומאה כגון שישבה על כלי גללים ואבנים וכלי אדמה וכלי חרס מגבו או על עור הדג או על בגד שאין בו ג' על ג' אצבעות או שישבה על הקרקע ונמצא במקומה כתם אינה חוששת לו שכל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על הכתם שימצא בו. וביאר הר"ף ז"ל ודוקא בשלא הרגישה ע"כ. ואפילו במקבל טומאה אם לא היה לבן לפיכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונין כדי שתנצל מדין הכתמים.
<h2>דף סא.</h2>
שלש נשים שעלו דרך מרגלות המטה וישנו כולן ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות. תחת הפנימית היא ושבצדה טמאות (והראשונה) [והחיצונה] טהורה. תחת החיצונה היא ושבצדה טמאות. והפנימית טהורה. ואם לא עלו דרך מרגלות המטה שהרי אין להם סדר ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות. בד"א בשבדקו כולן עצמן ומצאו טהור שלא תוכל האחת לתלות בחבירתה אבל אם בדקה אחת מהן עצמה ומצאה [עצמה] טהורה תולה זו שבדקה בחברתה ותהיה זו שלא בדקה בלבד טמאה. וכת' הרשב"א ז"ל ודוקא בעודה על המטה אבל אם עמדה מן המטה אין אחת מהן מצלת על חבירתה ומטה זו שאמרנו במטה עצמה דומיא דספסל אבל במטה המוצעת בסדינין כולן טמאות דומיא דחלוק (ופלטן) [ופליון] ע"כ.
וכל כתם הנמצא על הבגד שלא נודע שהוא דם אינו מטמא. ואפילו אין לה במה לתלות. כת' הר"ש ז"ל יש נשים נמנעות מבוא בית הכנסת בעודן נדות ואינן צריכות לעשות כן. דמאיזה טעם עושות אם מפני שסוברות שבית הכנסת הוא מקדש א"כ אפילו אחר טבילה למה נכנסות בו והלא מחוסרות כפרה נינהו שהרי טבל והעריב שמשו בכרת ואם כן לא כנסו הנשים לעולם עד שיביאו קרבן לעתיד ואם אינו כמקדש יכנסו. ועוד שהרי כלנו טמאי מתים ובעלי קריין ונכנסין בו הא למדת שאינו כמקדש ויכולות ליכנס בו. אבל מ"מ טהרה הוא ויפה הן עושות ע"כ.
